מקור תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ב׳:ג׳
2 רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁלֹּא יְהֵא לָשׁוֹן סוּרְסִי קַל בְּעֵינֶיךָ. שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים הוּא אָמוּר. בַּתּוֹרָה כְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. בִּנְּבִיאִים כְּתִיב כִּדְנָה תֵּימְרוּן לְהוֹן. בַּכְּתוּבִים כְּתִיב וַיְּדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין. אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת נָאִין לְהִשְתַּמֵּשׁ בָּהֶן הָעוֹלָם. וְאֵילּוּ הֵן. לָעַז לְזֶמֶר. רוֹמִי לִקְרָב. סוּרְסִי לְאֵילִיָיא. עִבְרִי לְדִיבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף אֲשׁוּרִי לִכְתָב. אֲשׁוּרִי יֵשׁ בּוֹ כְּתָב וְאֵין בוֹ לָשׁוֹן. עִבְרִי יֵשׁ בּוֹ לָשׁוֹן וְאֵין בוֹ כְּתָב. בַּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אֲשׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲשׁוּרִי. שֶׁהוּא מְאוּשָׁר בִּכְתָבוֹ. אָמַר רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאֲשׁוּר.
פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ב׳:ג׳
2 שלא יהא לשון סורסי קל בעיניך. בא לתרץ דלמידין קודם מתן תורה מלאחר מ"ת ואפ"ה לא קשיא מויען לבן ובתואל שאף שהן דברו בלשון סורסי שייך ויען ויאמר מפני חשיבתו שהוא כמו לה"ק:
3 לשון סורסי. הוא לשון ארם צובה והוא לשון תרגום וי"א שהוא לשון גמרא ירושלמית:
4 דבית גוברין. שם מקום:
5 לעז. לשון יוני:
6 לזמר. לשירים. רומי. לשון רומיים:
7 לקרב. הלבבות שהוא דיבור רך ופיוסין לישנא אחרינא לקרב למלחמה כדכתיב כיום הלחמו ביום קרב:
8 סורסי. לשון ארם:
9 לאילייא. לקינות והוא מלשון יללה כמו אלי ציון:
10 לדבור. שהוא לשון צח גם קל לדבר שכל מה שהוא מכביד הלשון הקילו בתנועו' ובדגש וברפה:
11 אף אשורי. לשון בני אשור:
12 ואין בו לשון. לשונם מאומה אחרת:
13 עברי. בני עבר הנהר יש להם לה"ק ואין להם כתב נאה שכתבם כתב ליבונא:
14 שהוא מאושר בכתבו. כתב נאה שאין אות נוגע בחבירו משא"כ בכתיבה אחרת:
15 עלי שם שעל' בידם מאשור. דס"ל בימי דניאל נשתנ' הכתב ע"י המלאך ובו כתב עזרא את התורה. בקולו של רם. מדלא כתיב וענו הלוים קול רם אלא כל איש ישראל אלא ה"ק וענו הלוים בזכות כל ישראל בקולו של רם א"נ בקול גדול ה"ל למכתב כדכתיב קול גדול ולא יסף: